<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת כי תצא</h1>
<h2>דף ב.</h2>
פירוש קידושין. כי יקח איש אשה [דברים כ"ד]. פסק זו מצוה עשה היא לקדש אשה. ועל כל המצות עשה צריך לברך עובר לעשייתן. ולכך פסק חתן יברך קודם שיקדש אשה סמוך לקידושין, בא"י אמ"ה אקבו"צ לקדש אשה, ושהחיינו. וכן בירושלמי [ברכות פ"ט ה"ג] איתא חתן מברך. ולכך ניחא הא דתנן [קידושין ב' ע"א] האשה נקנית וכו' ולא תני אשה נקנית כמו בתולה נישאת, דקאי אקרא כי יקח איש אשה, ולפרש האשה שמצוה לקדש מן התורה ניקנית, אבל בתולה נישאת דלאו אעשה דקרא קאי, לא תני הבתולה נישאת. וכן מנהג נהג רבינו אלי' וכל תלמידיו, וכן נהג רבינו הוורדימס"י, וכן רבינו יחיאל מפריש, וכן נהגתי בעצמי וכל תלמידי. ואותן שאינן מברכין מפרשים ההוא דירושלמי חתן מברך בברכת אירוסין. שהיה חתן רגיל לברך ברכת אירוסין, אך תיקנו כמו במקרא של ביכורים שתיקנו אפי' ידוע קורין לפניו, כדי שלא לבייש מי שאינו יודע.
אבל אבי העזרי פי' הא דלא מברכין עליה לקדש אשה כעל כל המצוה שבתורה, משום דאמרי' במנחות פרק התכלת [מ"ב ע"ב] כל מצוה שאין עשייתה גמר מצותה לא מברכין עלה, וטעמא שמא לא תיגמר. וקידושין לא הוי [גמר] מצותה אלא מכח נישואין פריה ורביה ומצות עונה. ואף על נישואין לא מברכינן, כיון דאיכא בעילות טובא דלא הוי בהו פריה ורביה וגם אין בהם מצות עונה. עד כאן לשונו.
<h2>דף ו.</h2>
ופסק דאם קידש בדבר שאינו שוה פרוטה, הרי הם קידושי ספק, חיישינן שמא ש"פ הוא במדי, וכן היה מעשה לפני רבינו חיים והצריכה גט. ומטעם זה פי' רבינו עזריאל פסק דאין לדבר בדברי ליצנות בקידושין ובגיטין, וקשין הן יותר מדור המבול. וכן פי' [הא] דאמרי' כל שאינו יודע בטיב קידושין וגיטין לא יהא לו עסק עמהן, כלומר לא יתלוצץ בנשים על זה (למשוך) [למשוט לה] נייר חלק, ולהתלוצץ לאשתו הרי זה גיטך וסבור הוא שאינו גט, וגט הוא דהלכה דחיישינן שמא במי מילי כתבו ואם יבא אחר וקידשה הרי זו מקודשת לשני והוא אינו יודע בדבר, וזהו [הושע ד'] פרצו ודמים בדמים נגעו וכן קידושין. ורש"י לא פי' כן.
<h2>דף יג.</h2>
ופסק דאם קידש בדבר שאינו שוה פרוטה, הרי הם קידושי ספק, חיישינן שמא ש"פ הוא במדי, וכן היה מעשה לפני רבינו חיים והצריכה גט. ומטעם זה פי' רבינו עזריאל פסק דאין לדבר בדברי ליצנות בקידושין ובגיטין, וקשין הן יותר מדור המבול. וכן פי' [הא] דאמרי' כל שאינו יודע בטיב קידושין וגיטין לא יהא לו עסק עמהן, כלומר לא יתלוצץ בנשים על זה (למשוך) [למשוט לה] נייר חלק, ולהתלוצץ לאשתו הרי זה גיטך וסבור הוא שאינו גט, וגט הוא דהלכה דחיישינן שמא במי מילי כתבו ואם יבא אחר וקידשה הרי זו מקודשת לשני והוא אינו יודע בדבר, וזהו [הושע ד'] פרצו ודמים בדמים נגעו וכן קידושין. ורש"י לא פי' כן.
<h2>דף יט.</h2>
ופסק דאין קידושין אלא בעדים. והילכתא כרב (הונא) [ס"ה ע"ב] דאמר המקדש אשה בע"א אין חוששין לקידושין, ואפי' ששניהם מודים אין הקידושין קידושין. ופסק דא"צ לומר אתם עדיי, וכן אמרי' [מ"ג ע"א] אלא מעתה קידש אשה בפני שנים הכי נמי דצריך לומר אתם עדיי בתמיה. ולכך פסק דהא דקי"ל הלכה כר' יצחק [י"ט ע"א] דאמר אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושיך, ופר"ץ דאיירי אע"ג דלא אמר לבעל תן לבתי ותהא מקודשת לך, דאי אמר לבעל כן בלאו אמירתו (בתו) [לבתו] מקודשת נמי מדין ערב, ובאמירת לבתו דמקודשת, צריך שיאמר לבתו בפני עדים צאי וקבלי קידושיך, דאם אמר שלא בפני עדים אע"פ שהוא מודה אין חוששין לקידושין.
<h2>דף כב.</h2>
יפת תואר [דברים כ"א]. דבר כתוב בהוה, מיהו בסמוך מרבה ואפי' כעורה. יפת תואר שכל עסקיה ליפות עצמה. וחשקת. לרבות ואפי' אינה נאה. בה. ולא בה ובחברתה. פי' שלא יקח שתים. ולקחת. ליקוחין יש לך בה. לך לאשה. ולא לבנו ולא לאביו. לכך ה"ג לא אחת לאביו או אחת לבנו. והבאתה אל תוך ביתך. מלמד שלא יחלצנה במלחמה פי' רש"י ואפי' ביאה ראשונה, וק"ק לר"ת אהא לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. וי"ל דלא שייך כאן יצר הרע, כיון שתהא מותרת לו, דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו כו'. ור"ת מפרש שלא יחלצנה במלחמה ביאה שנייה. והא דאמרי' גבי מדין [שבת ס"ד ע"א] אם מידי עבירה יצאנו וכו', ומהו עבירה והא מותרת במלחמה היא לפי' ר"ת. וי"ל דעבירה הוא דשמא ביאה שנייה באו עליהן, או שמא לקחו שתים, או שמא אחת לאביו ואחת לבנו. וק"ק ההיא דתמר דבת יפת תואר הייתה ואיך היתה מותרת לאמנון. ואפשר לומר שלא נתגיירה בלב שלם. פי' אחר שלא יחלצנה במלחמה, לגוז ראשה ולגדל צפרנים, עד שיביאנה תוך ביתו. בירושלמי [מכות פ"ב ה"ו] פליגי כפי' רש"י וכפי' ר"ת רב ור' יוחנן אי ביאה ראשונה מותרת במלחמה, ולרב ניחא הא דתמר בת יפת תואר הייתה, ולר' יוחנן צ"ל דלא היתה בת דוד, אלא מן הגוי נתעברה קודם המלחמה.
והיתה לך לאשה [דברים כ"א]. שתנהוג עמה מנהג אישות, וחייב עליה בשארה כסותה ועונתה. ובעלת"ה והית"ה. בגימ' אשה נקנית בביאה. והית"ה ל"ך לאשה. בגימ' ובקידושים לאשה. ובכתה וגו' ואחר כן תבא עליה ובעלתה. מכאן שחייב אדם לשמח אשתו שהיא עצובה בתשמיש, ולכך לאחר בכיה תבא אליה לשמחה.
<h2>דף מג.</h2>
ופסק דאין קידושין אלא בעדים. והילכתא כרב (הונא) [ס"ה ע"ב] דאמר המקדש אשה בע"א אין חוששין לקידושין, ואפי' ששניהם מודים אין הקידושין קידושין. ופסק דא"צ לומר אתם עדיי, וכן אמרי' [מ"ג ע"א] אלא מעתה קידש אשה בפני שנים הכי נמי דצריך לומר אתם עדיי בתמיה. ולכך פסק דהא דקי"ל הלכה כר' יצחק [י"ט ע"א] דאמר אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושיך, ופר"ץ דאיירי אע"ג דלא אמר לבעל תן לבתי ותהא מקודשת לך, דאי אמר לבעל כן בלאו אמירתו (בתו) [לבתו] מקודשת נמי מדין ערב, ובאמירת לבתו דמקודשת, צריך שיאמר לבתו בפני עדים צאי וקבלי קידושיך, דאם אמר שלא בפני עדים אע"פ שהוא מודה אין חוששין לקידושין.
<h2>דף סה:</h2>
ופסק דאין קידושין אלא בעדים. והילכתא כרב (הונא) [ס"ה ע"ב] דאמר המקדש אשה בע"א אין חוששין לקידושין, ואפי' ששניהם מודים אין הקידושין קידושין. ופסק דא"צ לומר אתם עדיי, וכן אמרי' [מ"ג ע"א] אלא מעתה קידש אשה בפני שנים הכי נמי דצריך לומר אתם עדיי בתמיה. ולכך פסק דהא דקי"ל הלכה כר' יצחק [י"ט ע"א] דאמר אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושיך, ופר"ץ דאיירי אע"ג דלא אמר לבעל תן לבתי ותהא מקודשת לך, דאי אמר לבעל כן בלאו אמירתו (בתו) [לבתו] מקודשת נמי מדין ערב, ובאמירת לבתו דמקודשת, צריך שיאמר לבתו בפני עדים צאי וקבלי קידושיך, דאם אמר שלא בפני עדים אע"פ שהוא מודה אין חוששין לקידושין.
<h2>דף סח.</h2>
האחת אהובה והאחת שנואה [דברים כ"א]. מכאן מרבה נשים מרבה כשפים. האחת אהובה. בגימ' (ש) אהובה בנישואיה. זו שנואה אותיות נשואה כדפי' שנואה בנישואיה. (ב)לשון שנאה כתיב ה' פעמים בפרשה, שנואה, והשנואה, לשניאה, השנואה השנואה, כנגד ה' צוויין האמורין בפרשה דלעיל והבאתה, וגילחה, ועשתה, והסירה, וישבה. ללמד כי בן השנואה, בן יפת תואר היה.
<h2>דף סח:</h2>
וכן פסק כל גיורת אסורה ליארס ולינשא עד לאחר ג' חדשים מגרותה. ושאילה באה לפנינו על בעלי תשובה הוא ואשתו שחזרו וטבלו אם צריך ג' חדשים, ולהתייחד עמה שלא בעדים אם אסור לו עד לאחר ג' חדשים. ופסק דוקא בגיורת שנתגיירה או ישראלית שנשתמדה שמא זרע פסול היה בה, ואע"ג דאמרי' [סנהדרין מ"ד ע"א] אע"פ שחטא ישראל הוא, מ"מ קי"ל גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר. [אע"ג דאמרינן] בפ' החולץ [מ"ה ע"א] הלכתא גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר. ואית ספרים דגרסי' ה"מ לישראל אבל לכהן לא, וברוב ספרים ליתא. מ"מ הכא שגם האיש שנשתמד היה עמה בגיותה ורוב בעילות אחר הבעל ה"ל זרע שיצאו משניהם מפנוי הבא על הפנויה, ולכך הלכה למעשה בא לידי והתרנוה להם לינשא ביחד מיד אחר הגירות, בלא המתנת ג' חדשים.
<h2>דף ע.</h2>
וכן פסק כל גיורת אסורה ליארס ולינשא עד לאחר ג' חדשים מגרותה. ושאילה באה לפנינו על בעלי תשובה הוא ואשתו שחזרו וטבלו אם צריך ג' חדשים, ולהתייחד עמה שלא בעדים אם אסור לו עד לאחר ג' חדשים. ופסק דוקא בגיורת שנתגיירה או ישראלית שנשתמדה שמא זרע פסול היה בה, ואע"ג דאמרי' [סנהדרין מ"ד ע"א] אע"פ שחטא ישראל הוא, מ"מ קי"ל גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר. [אע"ג דאמרינן] בפ' החולץ [מ"ה ע"א] הלכתא גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר. ואית ספרים דגרסי' ה"מ לישראל אבל לכהן לא, וברוב ספרים ליתא. מ"מ הכא שגם האיש שנשתמד היה עמה בגיותה ורוב בעילות אחר הבעל ה"ל זרע שיצאו משניהם מפנוי הבא על הפנויה, ולכך הלכה למעשה בא לידי והתרנוה להם לינשא ביחד מיד אחר הגירות, בלא המתנת ג' חדשים.
<h2>דף עח:</h2>
[כי את הבכור בן השנואה יכיר] [דברים כ"א]. האומר זה בני בכור נאמן דכתיב יכיר יכירנו לאחרים, ואקשי' תלמודא בס"פ עשרה יוחסין למאי הילכתא לתת פי שנים אלו בעי למיתבי מי לא יהיבנא ליה. וי"ל בנכסים [שנפלו לו כשהוא גוסס].
